החלטה בתיק בש"א 168765/08

1.         בפני בקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים") לחייב את התובעות (להלן: "המשיבות")            בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם בסך שלא יפחת מ -  300,000 ש"ח, לפי הסמכות             הקבועה בסעיף 353 א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999.

2.         המבקשים טוענים כי משיבה 2 הודתה כי פעילותה העסקית היחידה היתה העסקה נשוא     תביעה זו, במסגרת תשובה לשאלה 2 לשאלון שנשלח עליהן ע"י מבקש 1.

על כן, משאין לחברה כל פעילות עסקית אחרת ספק אם תוכל משיבה 2 לשאת בתשלום הוצאות המבקשים, במידה והתביעה נגדם תדחה.     

            באשר למשיבה 1 טוענים המבקשים, כי בהתאם לתשובה לשאלה 33 לשאלון שנשלח ע"י     מבקש 1, מדובר בחברה המעסיקה שני עובדים בלבד ולכן, איתנותה הפיננסית מוטלת        בספק.

            כמו כן, המשיבות סרבו לגלות במסגרת ההליכים המקדמיים את דוחותיהן הכספיים          והדבר מעיד על חששן לחשוף את מצבן הכלכלי ועומד בסתירה לנטל המוטל עליהן.    

            זאת ועוד; המבקשים טוענים כי סיכויי התובענה נמוכים ואף אם תתקבל התביעה,             התביעה האישית נגד מבקשים 1 ו - 3 תידחה הואיל והמשיבות לא הציגו כל בסיס        המאפשר להטיל על מבקשים 1 ו-3 אחריות אישית כלפיהם. 

3.         המשיבות מציינות כי הן מסכימות שתשלום חוב של מבקשות 1 ו- 3 שטרם שולם להן,        במסגרת פסק הדין בע"א 1227/07, יימסר לידי ב"כ המשיבות ויופקד בחשבון          נאמנות מיוחד, עד למתן פס"ד בתובענה דנן ובמידה והמבקשים יזכו בהוצאות משפט,            יועבר סך ההפקדה לידיהם.  

            המשיבות טוענות כי המשיבה 1 היא חברה בעלת איתנות כלכלית, יש לה עסקים נוספים     ואין לפירוטם של עסקים אחרים אלה, כמו גם לדוחות הכספיים, המאזנים ודוחות המע"מ של המשיבה 1, הנוגעים לתחומים אחרים של עסקיה, כל רלבנטיות לתביעה          שבפנינו.

            באשר למשיבה 2:

נטען כי היא אינה פעילה עקב מעשי מרמה של המבקשים וכן כי די בכך שהמשיבה 1 היא בעלת איתנות כלכלית.

            עוד מציינות המשיבות כי אם תתקבל הבקשה, מבוקש כי ביהמ"ש יורה על מתן כתב          ערבות אישית מטעמו של, מר יואל מירון, מנהל אצל התובעות. 

4.         בתשובה לתגובה מוסיף מבקש 3 וטוען כי החיוב שהושת על המבקש במסגרת פסה"ד          בע"א 1227/07 לא רלוונטי וככל שמשיבה 2 אינה פעילה, יש בכך כדי לחזק את הצורך           להיענות לבקשת המבקש.

5.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לחייב  את המשיבות     בהפקדת ערובה מהנימוקים כדלקמן:

א)         סעיף 353 א לחוק החברות קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א.

ב)         המשיבות הן חברות בע"מ וכאשר מדובר בחברות בע"מ, בית משפט נוטה לחייב בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי.

ראה לעניין זה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , פ"ד מ"ד (1) 647  בעמ' 652 וכן ברע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ , פ"ד מ"ז (2) 192 וכן רע"א 5088/96 STOOMHAMEER AMSTERDAM. N.Y  נ' שגב ואח ' , פ"ד נ' (3) 473, 471.

ג)          יפות לעניין זה גם ההחלטות שניתנו בת.א. 2554/06 בש"א 12825/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב אי.טי.איי.אס. שירותי תנועה בע"מ ואח' נ' DECELL INC ואח' שם קבע כב' השופט ד"ר בנימיני בסעיף 7 כדלקמן: